היה זה בוקר יפה להפליא. פָּארִי גילה פתאום שהוא פרפר עם כנפי תכלת יפים. בהתחלה פַּארִי חשב שהוא שמיים. אבל הכנפיים היו יפים בהרבה והיו להם כתמים וקוים מקסימים כל-כך שבא לו ממש לצחוק מרוב שימחה. קשה מאוד לתאר את צבעם של כנפי הפרפר, הייתה בהם כְּחוֹלֶת בהירה וחמימה, התערבבו בהם עב לבנה, שמי בוקר ושתי טיפות של אור שמש כתומה. "פלא", חשב פארי הפרפר ובאותו רגע זה גם היה לפלא, כי כל מה שפארי חשב, מייד נהפך לאמת עבורו. וזה לא פלא כלל וכלל לייצור שנולד זה עתה בבוקר, אפשר לומר אפילו ביחד עם הבוקר. הכנפיים עדיין לא התייבשו מספיק והוא נהנה מאוד מקרן אור חמימה. וכאשר עיניו התרגלו סוף-סוף לזוהר המסנוור של אור הבוקר, הוא ראה את עצמו ישוב על עלה ירוק ומבריק וכל-כך שמח, שאמר שוב את המילה היחידה שידע, "פלא!", ומייד זה הפך לאמת ולפלא. וכך היה יושב לו ונהנה מכל הדברים האלה לולא שמע לפתע מישהו לידו:
"קְחָה, אתה ממש מצחיק אותי".
"מי אתה ומה מצחיק אותך?" שאל פארי יצור גדול בעל נוצות רבות.
"קוראים לי שופי ואני ינשוף. ואתה ממש מצחיק אותי. אתה פרפר ופרפרים חיים רק יום או יומיים. לא יותר. אין לך ממה לשמוח בכלל."
"תודה", ענה לו הפרפר, "לא ידעתי זאת. אני בכלל לא יודע הרבה. נולדתי רק היום יחד עם הבוקר. זה מאוד משמח אותי."
"אל תהיה טיפש. מזלך שבבוקר אין לי תיאבון, רק בלילה. אז יש לך יום שלם להחכים קצת."
"תודה לך. לא ידעתי שאחרי יום יש לילה. בבקשה תלמד אותי עוד דברים נפלאים."
"שתה קצת טל" אמר לו שופי הינשוף בתגובה, "רואה את הנקודה הנוצצת הזאת לידך, בקצה הגבעול?"
הפרפר טבל את מחושיו בקרן אור מתנוצצת בטיפת טל ואמר "טעים. תודה לך. אתה מלמד אותי המון דברים נפלאים."
"לא בדיוק" אמר הינשוף, "אני פשוט לא אוהב מזון יבש."
"ובכל זאת תודה לך" אמר הפרפר.
"וחוץ מזה," הוסיף הינשוף, "אתה בכלל לא הרבה מזון עבורי."
"אתה יכול לאכול את גופי" אמר לו הפרפר בפליאה, "אבל אתה לא יכול לאכול אותי!"
"אני אולי לא, אבל אחרים כן", ענה לו הינשוף אחרי שחשב קצת.
"איני יכול להסכים אתך. אומנם יש לי ניסיון רק מהבוקר." ואחרי הרהורים שאל "תאמר לי בבקשה, וכמה ימים אתה חי?"
"לא זוכר. מסוכן לזכור יותר מדי. אבל אמרו לי שהרבה מאוד."
"אז אתה ממש פלא" השיב לו הפרפר והשתתק, מאושר.
"קחה" אמר הינשוף, ושוב "קחה" ובקול מהסס משהו אמר "אתה יודע… אתה יכול לעוף לך קצת. לפרפר, כמו שאומרים. אחרת תהיה חולה, ואני לא אוכל פרפרים חולים."
"טוב שאמרת זאת, בלעדיך לא הייתי יודע" שמח הפרפר, "אני באמת רואה כמה כתמים כחולים ואדומים. הם מושכים אותי מאוד," אמר הפרפר ועף לעברם.
הבוקר כבר פסק מלסנוור את עיניו הגדולות של הינשוף ואור היום היה בהיר ורך כאשר שוב חזר הפרפר לאותו העלה המוכר, עצוב ועייף קצת.
"אתה נראה עצוב. קרה לך משהו?" שאל שופי והביט בפארי בלי למצמץ כלל.
"פגשתי פרפרית נפלאה, כחולה בדיוק כמוני והיינו חברים" ענה פארי והוריד כנפיים. ואחרי שתיקה קלה הוסיף "אבל היא עפה ממני. לא פלא שאני עצוב."
"קחה", אמר הינשוף בתגובה, "כבר צהריים ואתה רוצה שפרפר לא יתפרפר? אפילו שאני יושב לי כאן, על ענף בטוח, מתיינשף כל היום ודי נהנה מזה, אבל גם אתה תעוף ממני עוד מעט."
"ובכל זאת", ענה לו פארי העצוב, "יש לה כנפיי תכלת יפים כל-כך. וחוץ מזה אצלכם הינשופים יש מספיק זמן. ולנו הפרפרים – אין. אני חי רק יום אחד או יומיים, לא יותר, וכל דבר הוא חד-פעמי עבורי, אם היא לא תחזור עד הערב, בבוקר אולי אהפוך למשהו אחר והיא לא תראה אותי ואני לא אראה אותה שוב. אני חושש שינשופים לא מבינים את הפרפרים."
"קחה", אמר שוב הינשוף, "תן לזמן לעשות את שלו."
"השאלה היא לא מה שהוא יעשה לי , אלא מה אני אעשה עם הזמן,
אתה לא חושב כך? אני נולדתי רק אתמול ולא מבין בזה הרבה. אפשר לומר שאני לא מבין הרבה בהרבה דברים, אולי אפילו בכולם."
"נורא", אמר הינשוף, "תלמד מילה חדשה. הכול נורא, ולא כמו שאתה חושב."
"כן, אתה צודק" השיב לו הפרפר, "הכול נורא פלא, גם הבוקר וגם הצהריים, רק האור משתנה, וזה גם פלא".
"קחה" השיב לו הינשוף ברוגז, "זה נורא מאכזב שאי-אפשר להסביר לך את זה. כל מה שנשאר זה רק לטרוף אותך בלילה."
פארי היה שוב מהורהר ושאל "אני לא אכלתי כלום מאז שנולדתי הבוקר. אולי ידוע לך מה אוכלים הפרפרים?"
"פעם ראיתי פרפר אוכל עלה ירוק ורך. אבל אני אישית חושב שפרפרים ניזונים מאור השמש, וכאשר האור הזה נעלם בלילה, הם פשוט נרדמים. החושך מרדים אותם. אותי הוא דווקא מעורר. אולי בגלל שאני ניזון מאחרים. אבל, אתה יודע, בלילה יש אור אחר, נפלא, כמו שאתה אומר. אבל אתה לא צריך לדעת את זה."
"אנסה לאכול" אמר פארי, "השמש חזקה כל-כך. היא מחלישה אותי" ועף בחיפושיו אחרי מזון פרפרים, מתנת יום שמש בהירה.
אחרי שעה ארוכה, כאשר חזר הביתה לאותו עלה ירוק, אמר פארי לינשוף "למדתי לכרסם עלים ירוקים ורכים. למדתי שירוק בהיר טעים ונפלא עבורי, אבל מזון מכביד על המעוף שלי. הייתי מעדיף לא לאכול את האחרים, אבל היום עוד לא נגמר וגם אני צריך קצת כוח."
"אתה חייב לאכול" השיב לו הינשוף, "אחרת תהיה רזה ולא טעים."
אבל פארי עצם את עיניו ואחרי כמה רגעים שוב פקח אותן ואמר "לפעמים אני נרדם וחולם את הלילה שיבוא. הוא מפחיד אותי."
"קחה" השיב לו שופי, "אל תמהר להירדם. וגם תזכור שלשנות את זה לא תוכל. תן לחלום הזה לחלוף."
"אני נלחם בחלום, אבל לא מצליח באמת." השיב הפרפר בשקט.
"אתה לא נולדת להיות לוחם החלומות. נולדת להיות פרפר, אז תהיה פרפר טוב. עדיף שתספר לי את מה שראית".
"ראיתי ילדים רצים אחרי הפרפרים. לפעמים אני חושב שבלעדינו הפרפרים האחו לא היה יפה דיו. זה נפלא להרגיש כך. אפילו שזה רק יום אחד וכל החיים. אולי גם בגלל זה."
"אתה חושב ממש הפוך ממני. אתה נהנה שרואים אותך ואני נהנה רק כאשר לא רואים אותי בכלל. לא נראה לי שממש אכפת לך אם אוכל אותך אפילו. לא פלא שאתה חיי רק יום אחד. לא היית מחזיק מעמד יותר."
"התעייפתי", אמר פארי הפרפר, "איזה יום ארוך היה לי…"
ליל פרפרים ירד. החשיך. עיניו של פארי נעצמו בעצמן. מתיקות השינה החלה להתפשט בכל גופו.
"עכשיו אני רואה אותך הרבה יותר ברור" אמר הינשוף. "אתה מרגיש טוב?" שאל.
"נ פ ל א . . ." לחש בקושי רב הפרפר.
ושופי הינשוף ענה , ספק לפארי ספק לעצמו: "קשה ללמד ינשוף משהו חדש. ובכל-זאת. לילה טוב לך פארי. שעת הצייד של הינשופים הגיעה."
איור: איריסיה קובליו
וָרוֹד ודְיוֹ 
להשאיר תגובה