אכתוב לך שיר
כשמוזת הכאב והגעגוע
תנחת עם העורב מפנס הנמל
אכתוב, ואשלח דרך קווי תמסורת
ביחד עם מליון ושש מאות ושמונים ושמונה
מסרונים קצרים של אחרים,
בתקווה שמחלקת המחקר הקיברנטית שלך
תאתר אותו לפי הסימנים המחשידים
של צבע ורטט ומילות המפתח המוצפנות
והוא יגיע אלייך בדיוק באותו הרגע
שציפית לו והיית זקוקה לו באמת
והוא יישאר, וישקע שם.
כאשר תעשי סדר במגירות הזמן שלך
ותנסי לקטלג אותו במגירה הנכונה
פתאום תקראי אותו שוב
ושוב.
אל תבכי.
.
וָרוֹד ודְיוֹ 
װ26 במאי, 2012 at 8:34 am
והשיר הזה נשאר ושוקע, אי אפשר שלא לצלול איתו
והסיומת "אל תבכי" מצמררת בתוכו.
מקסים גרא.
װ26 במאי, 2012 at 8:56 am
תודה שרית,
שמעתי פעם שחיינו הם רצף של סמלים ורמזים עבור תנועתם הקלילה והבדוייקת של המשוטים.
חג שמח