לחזור מבית הספר ברחוב מפוך. פתיתים לבנים זוהרים כיסו כבר הכול – גגות, גדרות, עצים ערומים והרחוב עצמו. שלכת שטופת שמש חורף מסנוורת, וירידה איטית, בלתי-פוסקת של פתיתי שלג גדולים ורכים בדממה בולעת כל צליל. אין מעשה הגיוני ומתבקש יותר מלזרוק את הילקוט בחדר כניסה קר, לעלות על סקי ולגלוש לתוך עולם מכושף של תנועת השלג היורד והאור, לגלוש על מרבד בתולי וצחור, ולהיעלם, להיעלם בלובן.
.
סְנֵגוֹפָּאד – שלכת שלג
וָרוֹד ודְיוֹ 
להשאיר תגובה