בהתחלה לא היה בזה שום דבר יוצא דופן. פשוט היתה שם חנות ירקות חדשה ממש בדרכו מהחניה לכניסה של הבנין והוא עצר שם כדי לקנות מעט מהסחורה היחידה שהיתה, תפוחים בצבע זהב והוא אכל אחד מהם תוך כדי עיון בספר וקול המים המבעבעים בסיר האורז המתבשל. טעמו של התפוח היה מתוק עסיסי שהתחלף בטעם חמצמץ מלווה בארומה קסומה ולא תואמת כלל לשום טעם ארצי שהכיר בחייו. הוא שם לב שקריאתו בספר הפכה למכנית והוא לא מבין דבר מן הנקרא, מרוכז לחלוטין בתפוח היפה הזה, אבל לא יפה יותר מכל פרי טוב אחר. הוא ניסה לחזור ולהתרכז בספר אבל הטעם המתוק החמצמץ התחלף והתווספה לו חריפות עדינה עם ריח לא מוכר. היה זה מוזר לראות שדות ירוקים עד האופק מלאים בעשבי בר ופרחים מכל הצבעים והצורות, כאן באמצע העיר הגדולה, המאובקת והמזוהמת. הטעמים והריחות מן הפרי המופלא השתנו והתחלפו בכל דקה בערך והוא עצם את עיניו ושקע לעולם משתנה של ריחות, טעמים ומראות של שדה ומקומות מסתור פורחים תחת עצים גבוהים , מכוסים גם הם בפריחה צבעונית מתחלפת. הוא הביט מן המרפסת למטה כדי לראות את החנות החדשה אך לא ראה דבר חוץ מהקיר המשעמם של סניף הדואר הקטן שתמיד היה שם
למחרת אחרי העבודה הוא שוב יצא מהחנייה ולאכזבתו לא ראה כל זכר לחנות החדשה. רק משהתקרב בכמה צעדים לכניסה של הבנין פתאום החנות שוב היתה שם, צמודה לקיר של הדואר, אותה מוכרת מבוגרת שוב נתנה לו כמה תפוחים מאותו הסוג היחיד שהיה לה. אחרי חודש הוא הבין פתאום שכל הקמטים בפניו נעלמו
איריס קובליו, צבעי מים
וָרוֹד ודְיוֹ 
להשאיר תגובה