קטגוריה: שירה

עָנָן נִשְׁעַן עַל גַּב הַהַר

.

עָנָן נִשְׁעַן עַל גַּב הַהַר

נֵרוֹת דּוֹלְקִים

יוֹרֵד הַלַּיְלָה

                   

כֹּל שֶׁהָיָה – הָיָה נָכוֹן

אֲפִילּוּ אִם אֵינִי יוֹדֵעַ לָמָּה

איריס קובליו, אקוורל, 2001

איריס קובליו, אקוורל, 2001

מודעות פרסומת

**

.

פעם, לפני זמן רב

שני כוכבים נפלו

ממרום

הם גרים עכשיו

ברחוב תפוח 70

עם מרום

.

.

איריסיה קובליו, אקוורל, פרט, 2000

איריסיה קובליו, אקוורל, פרט, 2000


גשם באלפים

(סקיצה)

          לפעמים אני חושבת שהכפר כבר קטן עליי. המרחקים נראים לי קצרים מדי. אני מתניעה את הרכב, מספיקה לחשוב על כמה שורות ראשונות שתקועות לי מהבוקר והופ!, אני כבר ליד המכולת וחייבת לחייך ולהחליף גל, להתרכז במצרכים וההצעות מנומסות של קלאוס, גם הדרך חזרה לא יותר טובה, אני מנסה לחזור ולשנן את הבית הראשון, אבל ריחה של גבינת 'קאייזר' עבור בעלי מפריעה לי, אני חושבת פתאום שאולי היא לא טרייה מספיק וצריך להגיש אותה קרה יותר. ממהרת הביתה והגשם לא פוסק, וודאי צריך להוריד כביסה ולהכניס לייבוש במכונה, ילדים אוהבים בגדים וסדינים מבחוץ, עם ריח של ההר והשלג הרחוק, אבל הגשם כנראה לא ייפסק עד הערב, פתאום גם הבית קטן וצפוף לי וחם מדי, אני פותחת חלון במטבח, הגשם מטפטף על הזכוכית הנקייה ממילא והשורה החדשה קופצת לי פתאום בלי רצוני, אני נבהלת ורצה לחדר ורושמת מהר את כל שלושת השורות ונושפת לרווחה, רצה חזרה למטבח ושוב הגבינה, הכביסה ומצרכים על מדפיהם, רק כאשר אני מגיעה לבסוף לקרש גיהוץ – אפשר להמשיך עם השיר, אף אחד לא יוכל לומר שאני מבזבזת את זמני על דברים חסרי ערך שמעניינים רק אותי ולא תורמים מאומה למשפחה.

 

החלון שזוהר כל היום בחדרי

מכחיל לאט

צובע ערפלים נמוכים בתכלת תמימה

תודה לך, חלוני

בלעדיך איך אדע

 שאי-שם, בחוץ

היה ערב

.

איריס קובליו, צבעי מים, 2005


טיול עם כלב בליל ירח

כל ערב, בשש וחצי

השכן מימין מנגן צ'לו

מיתר ארוך

מושך את המאור הכתום מטה

 

          בוא, כלב חמוד. הלילה קורץ לך. גם לי. היום יצא לו קונטראסט טוב. איזה חדות! בטח DPI 9600. אחרי אלף של ככה-ככה, סוף-סוף יצא משהו טוב. אפילו כתמים על הירח. איזה קיטש! בהיר מאוד ולבן. מציץ בין ענפים בירוק כהה. קומפוזיציה מושלמת. ממש חורשה בוורינדוואן [1] . מעוף עטלפים דוממים. ציפור לילה –  צוויץ, צוויץ. שותקת. ושוב – צוויץ, פה ושם. כתמי אור של פנסי רחוב, רדומים. לרגע  אפילו רוח קרירה, שיהיה  כאילו. בימוי מצוין, אין ויכוח. אחרי יום מיוזע, בוס צעיר, להוט . אשתו שוב בהריון, מתעצבן. מטרטר כל חמש דקות בטירוף. ביס נתקע בגרון. ועכשיו מערכה שלישית, מנחמת. איזה צחוק! להעלות אדם תמים על המכונה העצומה הזאת, עם סוכריות צבעוניות, הסיבוב המשוגע הזה. וקצת נחת. רזולוציה, קונטרסט, קצת רוח,  שלא יֵרֵד מהפסים. עובדים עלינו. מה זה עובדים, חבל לך על הזמן. כמו נסיעה בהודו. איזה רוח ואיזה נסיעה. כל רגע אחרון בחייך. תחזיק את ידה. לפחות לא תמות לבד. נתפסת בין משאיות, אופניים, ריקשות, איך תרד עכשיו באמצע החיים?   אז תסתובב. קח לך איזו  תקווה אחרת. אולי שבועיים על הר בשוויץ. שם יש קונטראסט רוב הזמן. רק שהירח שמן יותר. הבוס לא פה. אורב מרחוק.

בוא, כלב. על מה אתה חושב? הדשא ירוק,  עם ריח עשבים מתקררים. לא אכפת לך,  אני יודע. יש שם אלף ריחות. בכלל לא ירוקים, אני ואתה הולכים ביחד. בעולמות אחרים, לא דומים בכלל. מה זה בימוי טוב. אבל  אתה יודע, אני באמת אוהב אותך,  ולא אכפת לי להרים את הקקי שלך. בוא נסכים –  אתה מחבב אותי. אני אף פעם לא מרגיז אותך,  כי אתה לא מבין הומור. גם אני, בעצם, לא כל-כך מבין את ההומור הזה. שישים שנה מסתובב ולא מבין. כל רגע יכול איזה דרנצ', קוונצ' וגמרנו. קצת כואב, אחר-כך שוכחים וזהו. מחליפים הצגה. חובות פה, חובות שם. צריך לחזור, לשלם איזה מינוס בינינו, איך תרד?

          אתה לא חייב לסמן כל מקום בולט. עזוב  את התחרות הזאת. אל תתחרה. זאת הבעיה שלך. לא חייבים להוכיח כלום. יש לך מה להגיד? תשאיר משהו. אחרים יבואו אחריך. יריחו חמישה אחוז. גם להם יש מה להגיד. לא נשאיר חובות. אחרת יימשכו אותך באוזן, לא תברח. גם בין המימדים.  כשזמנך יגיע, תבקש. כמו שהצלתי אותך ממוות, אציל אותך גם מהחיים. לא נהיה מטרד נודף ריח רע. נשאיר זיכרונות רומנטיים,  מעורפלים. ריח אפטרשייב נחמד. נעזוב בריאים. תוך רגע. קבענו.

          בוא, נלך הביתה. תחלום על איזה עצם. גם אני. אתה יודע, בוא לא נחזור. מספיק. נלך למירהביי[2],  אחריה. הבמאי כלל במחזה הזה גם קוברה וגם רעל. וגם ביקש שנקפוץ לנהר. היה מחזה טוב. אפילו הבוסים בכו, לא תאמין. נלך למירהביי. נשיר, נרקוד איתה לאהוב בלילות, במקדש. הלילה הוא שלנו ושל מירה. עדיין לא נלקחו מאיתנו הלילות. וְנֵעָלֵם.

          מה נשאיר? אני אשאיר שיר. ואתה  –  קולר אדום. תשתחרר,  אל תדאג. זה כלול בעסקה. אני אהיה השיר,  ואתה תהיה חלק ממנו. מתאים? קולר ושיר. הם ישהו באוויר של המקדש כמה לילות אחרינו. נוצת טווס בתוכם [3].

 

          בוא כלב אהוב. בוא.

/

[1] Vrindavan  – מקום ילדותו של האל קרישנה במערב הודו.

 [2]  Meerabai – משוררת הודית ממאה חמש עשרה,  בין חסידותיו של האל קרישנה.

[3]  קוברה, רעל, נהר, שירה בלילות, טווס וכו' – מאפיינים מחייה של מירהביי אשר לילה אחד נעלמה ממקדש סגור.


אחרי השקיעה

אכתוב לך שיר

כשמוזת הכאב והגעגוע

תנחת עם העורב מפנס הנמל

אכתוב, ואשלח דרך קווי תמסורת

ביחד עם מליון ושש מאות ושמונים ושמונה

מסרונים קצרים של אחרים,

בתקווה שמחלקת המחקר הקיברנטית שלך

תאתר אותו לפי הסימנים המחשידים

של צבע ורטט ומילות המפתח המוצפנות

והוא יגיע אלייך בדיוק באותו הרגע

שציפית לו והיית זקוקה לו באמת

והוא יישאר, וישקע שם.

כאשר תעשי סדר במגירות הזמן שלך

ותנסי לקטלג אותו במגירה הנכונה

פתאום תקראי אותו שוב

ושוב.

אל תבכי.

.


שיר לילה

/

הַיּוֹם עייף, עֹוצֶם עֵינַיִים

מַדְלִיק נֵרוֹת בַּחֲדָרִים

אֳנִיּוֹת שְׁחוֹרוֹת אֲרֻכּוֹת

נָעוֹת חוֹלְפוֹת בִּדְמָמָה

נִיקַּח אַחַת. נֵעָלֵם

/


מעל יפו עוגב

.

אִם לָשִׂים עוּגָב גָּדוֹל מֵעַל הָעִיר בְּאֶמְצַע חוֹרֶף

חָשׂוּף לְכָל צְלִיל נִשְׁמַע וְלֹא נִשְׁמַע לְאֹזֶן הָאָדָם

הָאִם לֹא תהיה זֹאת סִימְפוֹנְיה מִסְפָּר אָחָת לְעוּגָב וְיָפוֹ  

שֶׁלֹּא נִשְׁמַע כָּמוֹהַ בָּעִיר הַוְּרֻדָּה שֶׁשָּׁמְעָה כְּבָר הַכּוֹל

 

טִיפּוֹת הַגֶּשֶׁם עַל חַלּוֹנִי יִשָּׁמְעוּ אָז כְּפֵיוֹת רוֹקְדוֹת עַל בִּימַת הַזְּכוּכִית

נְשִׁימָתֵךְ בְּמִיטָתִי תהיה לְקוֹנְצֶרְט שֶׁל אֶלֶף כֵּלִים מֻפְלָאִים

מִלְמוּל מְקָרֵר בְּפִנַּת הַחֶדֶר יִשָּׁמַע כְּמוֹ שִׁיּוּט שֶׁל סַיֶּרֶת רְכָבִים רַכִּים

וְיָדִי חוֹלֶפֶת עַל קַו הַיָּרֵך תַּשְׁמִיעַ צְלִיל אָרוֹךְ שֶׁל צֶ'לוֹ בְּמֵיתָרוֹ שֶׁל בָּס

.

.