מירביי – שיר אהבה

היום ברצוני לדבר על מירה (Mirabai, 1498 – 1546), המשוררת ההודית המופלאה, הנסיכה הנרדפת ברוב שנות חייה,  על דבקותה לאל קרישנה, על סגידתה, על שירתה והריקוד הלילי האקסטאטי במקדשו, על כוח אהבתה שהציל את חייה מרעל, מנחש קוברה וממוות מקפיצה לנהר, על נדודיה והתנזרותה, על רגש אהבתה לאל בשיריה ולבסוף – על היעלמותה הלא נתפסת ממקדש נעול. אבל, רבים כתבו לפניי וחומר רב כבר נמצא ברשת. לכן אפרסם כאן רק שיר אחת תרגומו המילולי לאנגלית עם תמונה וגרסה העברית שמנסה להעביר את מעט מהתפלאותי מדמותה ושירתה הנפעמת.

Clouds —
I watched as they ruptured,
ash black and pallid I saw mountainous clouds
split and spew rain
for two hours.
Everywhere water, plants and rainwater,
a riot of green on the earth.
My lover's gone off
to some foreign country,
sopping wet at our doorway
I watch the clouds rupture.
Mira says, nothing can harm him.
This passion has yet
to be slaked.

.

עֲנָנִים

אֲנִי צוֹפָה בָּעֲנָנִים הַמִתְפַּקְעִים.

הָרִים שֶׁל אֵפֶר

כָּבֵד, חִיווֵר, כֵּהֶה

הֵם נִסְדָּקִים

פּוֹלְטִים מֵי-גֶּשֶׁם

שָׁעָתָּיִים

בְּכָל מָקוֹם רַק צִמְחִיָּה  וּמַיִם

מְהוּמָה יְרוּקָה מִתְפָרַעַת בָּאָרֶץ.

אָהוּב שֶׁלִּי הָלַךְ מִכָּאן

לְאֵיזוֹ אֶרֶץ רְחוֹקָה.

סְפוּגָה בְּמַיִם בְּפֶתַח שֶׁל בֵּיתִי

אֲנִי צוֹפָה בָּעֲנָנִים הַמִתְפַּקְעִים.

אוֹמֶרֶת מִירָה, כְּלוּם

בּוֹ לֹא יָכוֹל לִפְגוֹעַ

כִּי לַהַט זֶה עֲדַיִן

מַמְתִין לָרְווָיָה.